מגילת קלף עם כתובת ארוכה בארמית, המזכירה כי עצמותיה של בת שמואל (או ישמעאל) הכהן והחזן של הקהילה היהודית באפמיה (עיר בצפון-מערב סוריה), ואמה של חנניה בן יצחק, הכהן והחזן של הקהילה היהודית בתדמור (פלמירה), נטמנו במגילת הקלף.
מגילת קלף הנושאת כתובת ארוכה בארמית, המתוארכת למאה הראשונה לספירה, שנתגלתה בירושלים. הכתובת פוענחה ופורסמה על ידי פרופ' אנדרה למייר (2003) ועל ידי ד"ר עדה ירדני מהאוניברסיטה העברית.
הכתובת היא בת 2 שורות וכתובה בארמית:
"ארנה דאמה ברת שמאיל כהנה חזנה דכנשתה דאפמא"
"ודאמה דחננה בר אשחק כהנה חזנה דכנשתה דתדמר"

ובתרגום לעברית:
"מגילת הקלף של אימא, בת שמואל הכהן, החזן של בית הכנסת באפמיה / ואמה של חנניה בן יצחק הכהן, החזן של בית הכנסת בתדמור (פלמירה)".
מכיוון שניתן לפרש את המילה אימא הן כשם פרטי "אימא" (או אמה) (בדומה לקיום השם הפרטי אבא), והן במשמעות של "אמא", מבחינה לשונית קיימות 2 אפשרויות להבנת הכתובת:
א. במגילת הקלף נטמנו עצמותיה של אישה אחת ששמה אימא (אמה). אביה היה שמואל הכהן, מאפמיה והיא הייתה אמו של חנניה הכהן מפלמירה, ואשתו של יצחק הכהן. (זו הפרשנות של פרופ' למייר וד"ר עדה ירדני.) במקרה כזה, גם שמואל הכהן וגם יצחק הכהן (אב ובן) שימשו באותו תפקיד, אך בקהילות יהודיות שונות בסוריה.
ב. עצמותיהן של שתי נשים נטמנו במגילת הקלף: האחת ששמה היה אימא (או אמה), בת שמואל הכהן שהיה חזן בית הכנסת באפמיה (עיר בצפון-מערב סוריה שבה הייתה קהילה יהודית גדולה), והאישה השנייה (ששמה לא הוזכר) הייתה אמו של חנניה בן יצחק הכהן, חזן בית הכנסת בתדמור (פלמירה).
בכל מקרה, מציאת מגילת הקלף בירושלים מעידה כי עצמותיה (או עצמותיהן) של האישה/נשים שנקברו במגילת הקלף הובאו לירושלים מרחוק. תופעה כזו ידועה ממספר מצומצם של כתובות תדמוריות נוספות שנמצאו בירושלים, כולל זו של סרקופג המלכה סדן ואחרת במערה באקלדמא המעידה כי עצמותיו של אריסטון מאפמיה נטמנו בירושלים.